ח״כ משה ארבל: ״מר גפני. כשהכחשת שנפגשת עם שר מיש עתיד במשרדי דגל התורה ובסוף התברר שכן היתה פגישה אמרו לי שהיית נבוך. כנראה שהדיוק אצלך התחיל קצת לתעתע. אז אני כאן בכדי לסייע עם עובדות: דרעי מעולם אבל מעולם לא תמך ולא הצביע בעד אוסלו. ובממשלת השמאל של אהוד ברק אתה היית חבר בקואליציה. מצטער שהעובדות הורסות לך את הסיפורים״.
אם כבר גפני הזכיר לדרעי את חטאי אוסלו, ראוי להזכיר שהקולות של גפני הכשירו את ממשלת ההתנתקות ונתנו לה חמצן פוליטי חיוני.
אגב - אין כל קשר לממשלה הנוכחית כן או לא. אף חרדי לא יצטרף אליה ואף אחד לא יעז למנוע את פיזור הכנסת ממש כפי שלא העזו למנוע פיזור של אף כנסת אחרת. מדובר בויכוח פנים חרדי, פנים דגל התורה, שאם השעה לא הייתה מאוחרת והיה למישהו כוח לשמוע אולי היה שווה לפרט. בסוף זה קצף על פני המים.
בקצרה: זה קשור לפטירת הרב קנייבסקי; לבחירות המקומיות הקרבות (סוגיית על אצל החרדים); למקומו של גפני אישית ולאור פרישת ליצמן; להעדפה הברורה של דרעי לבחירות לאור אי כהונתו בכנסת ולפיכך להעדפתו הברורה של גפני ההפך. ועוד ועוד
המירוץ המשפיל אחר תמיכת הרשימה המשותפת, שנה בדיוק אחרי שומר החומות, מעיד שהיהודים מבינים רק כוח: מתוך הטור הבוקר בידיעות אחרונות
לפעמים, התרופה קטלנית יותר מהמחלה: הממשלה שרדה את השבוע הראשון של כנס הקיץ, אבל הנזקים שנגרמו לעומד בראשה באגף הימני נערמו עוד. ביום שני שמחה הקואליציה שמחת עניים בניצחון בהצבעת אי אמון בקולות טיבי ועודה. ברביעי המתין בנשימה עצורה, כתושבי פלסטינה היהודיים, להכרעת מועצת השורא: מסעוד גנאיים? נגד. מנסור עבאס? בעד. כמאל ריאן? נמנע.
סיפור הרשימה המשותפת בשני מלמד הרבה על הדינמיקה החשדנית שמתפתחת בין שני ראשי הממשלה. בכירי הקואליציה זיהו נכון שעליהם לנצח בכל מחיר כל הצבעה עם חזרת הכנסת מפגרה, כדי להוכיח את טענתם שהדימום נעצר. לרגע לא הייתה סכנה שהקואליציה תיפול באי אמון: המועמד להרכבת הממשלה היה חבר הכנסת מאיר פרוש, ושרי הממשלה מרגי, ארבל, מלכיאלי, גפני, ליצמן ופינדרוס שלוהק באירוניה חסידית משובחת לתפקיד שר המשפטים. אין שום משמעות חוקית להפסד באי אמון כל עוד אין 61 תומכים, אבל לפיד היה נחוש לא להעניק לאופוזיציה את ההישג הזה. הוא סיכם בשקט עם המשותפת על התנגדות.
מה מכל זה ידע בנט? הדעות חלוקות. לשכת ראש הממשלה היא בימים אלה שדה קרב אורבני בין שני שבטים פראיים, שמתדרכים זה נגד זה, מדליפים זה נגד זה כשבתווך, את הנזק האגבי, חוטף ראש הממשלה.
התוצאה לא הקלה על הממשלה: בתודעה הציבורית, הרשימה המשותפת הצילה את הקואליציה, על אף הבטחות עבר לא להישען על חבריה.
אצל בנט היו שחשדו שלפיד לא דואג לקואליציה הנוכחית, אלא לזו העתידית. בכל תרחיש, גם כזה שבו הגוש שלו משיג 61 מנדטים, יש עתיד תידרש להישען מבפנים או מבחוץ על הרשימה המשותפת. לפיד הבהיר שלשום שאינו רואה בכך כל בעיה גם כעת, ועורר את חשד שותפיו שמטרתו היא לגרום לימינה לפרק את הקואליציה, ולהפוך ראש ממשלת המעבר. בנט, לעומתו, מסמן שני קווים אדומים: לא להישענות על המשותפת ולא לתכתיבים של רע"מ בנושאים מדיניים־בטחוניים, גם במחיר נפילה של הממשלה.
נעלב גם מנסור עבאס, שגילה פתאום איך תחת אפו מתנהל ציר עוקף עם אויבי נפשו טיבי ועודה. החודש האחרון היה עבורו סיוט. השבוע סיפר שכל פוליטיקאי בכיר חווה מעת לעת את התחושה שכל המדינה פונה אליו בווטסאפ, לוחצת לשכנע אותו לפעול כך או אחרת. אבל אף אחד, אמר שלשום, לא מבין איך זה מרגיש כשכל העולם המוסלמי מתיישב לך על הטלפון. מאז התחדש העימות על הר הבית, הוא מותקף בפניות מג'קרטה, דרך עזה ועד קהיר לפרק את הממשלה. מתארים אותו כמשת"פ של צה"ל, תומך בחילול המסגדים, בובה של הציונים. אפילו בצלאל סמוטריץ' פרסם השבוע הודעה – בערבית – שמשבחת את בנט על עמדתו הנחושה בהר הבית ולמעשה דוחקת ברע"מ להתקומם. לא על הודעות כאלה תהיה תפארתו. השבוע הוצבה לראשונה בוטקה בפתח ביתו של עבאס במע'אר. עם כל הכבוד לחלאה המקשישה ששיגרה לבנט מכתב עם קליע, די ברור מי כאן מאוים יותר.
הוויכוח הסוער על כנות כוונותיו של יו"ר רע"מ מוסיף להתנהל קרוב לשנה. אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בשיא מבצע שומר חומות, כשממשלת השינוי נראתה ספקולציה פגת תוקף, עבאס גינה את האלימות נגד יהודים והלך לבית כנסת בלוד. חלק מיריביו ברשימה המשותפת התמקדו אז במסע מתועב של שקרים והסתה, שעודד אלימות רצחנית נגד יהודים.
שני זרמים התפרצו בחברה הערבית במאי שעבר, מאי ההיסטורי: אחד חי את 1948 ונחוש למחוק את חרפת הנכבה, ואחד שחי את 2020: את השלום החם עם מדינות המפרץ, המזרח התיכון הפתוח שבו יהודים וערבים פועלים יחד למען שגשוג כלכלי. זרם 1948 התפרע בערים המעורבות, בזמן שזרם 2020 חתם, לראשונה בתולדות המדינה, הסכם קואליציוני. לא חייבים להאמין לעבאס כדי להאמין שיש מאות אלפי ערבים ישראלים שסולדים מאלימות ומעוניינים בשיתוף פעולה עם המדינה, לתועלת שני הצדדים.
במדינה נורמלית בית המשפט היה פוסל מזמן תומכי טרור ושוללי המדינה היהודית מהתמודדות לכנסת. גם במדינה נורמלית למחצה, שבה הותרה חברותם בבית המחוקקים, ימין ושמאל היו מסכימים ביניהם לצאת מהאולם בזמן נאומי אבו־שחאדה וכסיף, כפי שעשו לכהנא. במקום זאת, מחזרים אחר מי שקרא לשוטרים ערבים לזרוק את נשקם, אבל לא קרא עד היום לחלק מהרוצחים לזרוק את נשקם. שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, משני צידי הבית, חיזורים אחריה, הפיכתה לפרטנרית לגיטימית לתמרונים פוליטיים הוא עידוד פעיל לחידוש המהומות. זה איתות מובהק לשכנינו שהיהודים מבינים רק כוח.
לפעמים, התרופה קטלנית יותר מהמחלה: הממשלה שרדה את השבוע הראשון של כנס הקיץ, אבל הנזקים שנגרמו לעומד בראשה באגף הימני נערמו עוד. ביום שני שמחה הקואליציה שמחת עניים בניצחון בהצבעת אי אמון בקולות טיבי ועודה. ברביעי המתין בנשימה עצורה, כתושבי פלסטינה היהודיים, להכרעת מועצת השורא: מסעוד גנאיים? נגד. מנסור עבאס? בעד. כמאל ריאן? נמנע.
סיפור הרשימה המשותפת בשני מלמד הרבה על הדינמיקה החשדנית שמתפתחת בין שני ראשי הממשלה. בכירי הקואליציה זיהו נכון שעליהם לנצח בכל מחיר כל הצבעה עם חזרת הכנסת מפגרה, כדי להוכיח את טענתם שהדימום נעצר. לרגע לא הייתה סכנה שהקואליציה תיפול באי אמון: המועמד להרכבת הממשלה היה חבר הכנסת מאיר פרוש, ושרי הממשלה מרגי, ארבל, מלכיאלי, גפני, ליצמן ופינדרוס שלוהק באירוניה חסידית משובחת לתפקיד שר המשפטים. אין שום משמעות חוקית להפסד באי אמון כל עוד אין 61 תומכים, אבל לפיד היה נחוש לא להעניק לאופוזיציה את ההישג הזה. הוא סיכם בשקט עם המשותפת על התנגדות.
מה מכל זה ידע בנט? הדעות חלוקות. לשכת ראש הממשלה היא בימים אלה שדה קרב אורבני בין שני שבטים פראיים, שמתדרכים זה נגד זה, מדליפים זה נגד זה כשבתווך, את הנזק האגבי, חוטף ראש הממשלה.
התוצאה לא הקלה על הממשלה: בתודעה הציבורית, הרשימה המשותפת הצילה את הקואליציה, על אף הבטחות עבר לא להישען על חבריה.
אצל בנט היו שחשדו שלפיד לא דואג לקואליציה הנוכחית, אלא לזו העתידית. בכל תרחיש, גם כזה שבו הגוש שלו משיג 61 מנדטים, יש עתיד תידרש להישען מבפנים או מבחוץ על הרשימה המשותפת. לפיד הבהיר שלשום שאינו רואה בכך כל בעיה גם כעת, ועורר את חשד שותפיו שמטרתו היא לגרום לימינה לפרק את הקואליציה, ולהפוך ראש ממשלת המעבר. בנט, לעומתו, מסמן שני קווים אדומים: לא להישענות על המשותפת ולא לתכתיבים של רע"מ בנושאים מדיניים־בטחוניים, גם במחיר נפילה של הממשלה.
נעלב גם מנסור עבאס, שגילה פתאום איך תחת אפו מתנהל ציר עוקף עם אויבי נפשו טיבי ועודה. החודש האחרון היה עבורו סיוט. השבוע סיפר שכל פוליטיקאי בכיר חווה מעת לעת את התחושה שכל המדינה פונה אליו בווטסאפ, לוחצת לשכנע אותו לפעול כך או אחרת. אבל אף אחד, אמר שלשום, לא מבין איך זה מרגיש כשכל העולם המוסלמי מתיישב לך על הטלפון. מאז התחדש העימות על הר הבית, הוא מותקף בפניות מג'קרטה, דרך עזה ועד קהיר לפרק את הממשלה. מתארים אותו כמשת"פ של צה"ל, תומך בחילול המסגדים, בובה של הציונים. אפילו בצלאל סמוטריץ' פרסם השבוע הודעה – בערבית – שמשבחת את בנט על עמדתו הנחושה בהר הבית ולמעשה דוחקת ברע"מ להתקומם. לא על הודעות כאלה תהיה תפארתו. השבוע הוצבה לראשונה בוטקה בפתח ביתו של עבאס במע'אר. עם כל הכבוד לחלאה המקשישה ששיגרה לבנט מכתב עם קליע, די ברור מי כאן מאוים יותר.
הוויכוח הסוער על כנות כוונותיו של יו"ר רע"מ מוסיף להתנהל קרוב לשנה. אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בשיא מבצע שומר חומות, כשממשלת השינוי נראתה ספקולציה פגת תוקף, עבאס גינה את האלימות נגד יהודים והלך לבית כנסת בלוד. חלק מיריביו ברשימה המשותפת התמקדו אז במסע מתועב של שקרים והסתה, שעודד אלימות רצחנית נגד יהודים.
שני זרמים התפרצו בחברה הערבית במאי שעבר, מאי ההיסטורי: אחד חי את 1948 ונחוש למחוק את חרפת הנכבה, ואחד שחי את 2020: את השלום החם עם מדינות המפרץ, המזרח התיכון הפתוח שבו יהודים וערבים פועלים יחד למען שגשוג כלכלי. זרם 1948 התפרע בערים המעורבות, בזמן שזרם 2020 חתם, לראשונה בתולדות המדינה, הסכם קואליציוני. לא חייבים להאמין לעבאס כדי להאמין שיש מאות אלפי ערבים ישראלים שסולדים מאלימות ומעוניינים בשיתוף פעולה עם המדינה, לתועלת שני הצדדים.
במדינה נורמלית בית המשפט היה פוסל מזמן תומכי טרור ושוללי המדינה היהודית מהתמודדות לכנסת. גם במדינה נורמלית למחצה, שבה הותרה חברותם בבית המחוקקים, ימין ושמאל היו מסכימים ביניהם לצאת מהאולם בזמן נאומי אבו־שחאדה וכסיף, כפי שעשו לכהנא. במקום זאת, מחזרים אחר מי שקרא לשוטרים ערבים לזרוק את נשקם, אבל לא קרא עד היום לחלק מהרוצחים לזרוק את נשקם. שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, משני צידי הבית, חיזורים אחריה, הפיכתה לפרטנרית לגיטימית לתמרונים פוליטיים הוא עידוד פעיל לחידוש המהומות. זה איתות מובהק לשכנינו שהיהודים מבינים רק כוח.
ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו:
אני מגנה כל סוג של אלימות- נגד ראש ממשלה או כל אדם אחר. אם יוכח שהחשודה אכן ביצעה את המיוחס לה- חברותה בליכוד תופסק.
אני מגנה כל סוג של אלימות- נגד ראש ממשלה או כל אדם אחר. אם יוכח שהחשודה אכן ביצעה את המיוחס לה- חברותה בליכוד תופסק.
לכבוד
ראש ממשלת ישראל
נפתלי בנט
הנדון: סיום תפקידי כיועצת מדינית לראש הממשלה
עם הקמת הממשלה, ביוני אשתקד, התבקשתי על ידך לשמש כיועצת המדינית לראש הממשלה.
לאחר לבטים, הסכמתי.
במהלך השנה האחרונה הקדשתי את כל כוחותי לסייע לך בתחום המדיני ובכלל. בבניית היחסים הטובים עם ממשל ביידן, בחיזוק הקשר עם מדינות ערב, הקרובות והרחוקות, בייצוג טוב של ישראל על הבמה הבינלאומית, וחשוב יותר - בהשגת תכליות מדיניות חשובות שלא זה המקום לפרטן, כולל מהלך מדיני משמעותי ביותר רק לאחרונה.
היתה זו שנה מלאת עשייה, מבוקר ועד לילה. שורת המשימות הארוכה שהטלת עלי, חייבה הקרבה ניכרת בחיי האישיים. לקראת סיום שנה בעבודה משותפת קרובה, זה הזמן לעזוב. אסיים את תפקידי ב-1 ביוני.
בכוונתי לסייע ככל שיידרש בהשלמת המשימות עליהן אני מופקדת, בעיקר בכל הקשור לביקורו המתקרב של נשיא ארה״ב בישראל.
אני מודה לך על ההזדמנות לתרום למדינת ישראל בתחומים כה חשובים ומאחלת לך בהצלחה.
שמרית מאיר
ראש ממשלת ישראל
נפתלי בנט
הנדון: סיום תפקידי כיועצת מדינית לראש הממשלה
עם הקמת הממשלה, ביוני אשתקד, התבקשתי על ידך לשמש כיועצת המדינית לראש הממשלה.
לאחר לבטים, הסכמתי.
במהלך השנה האחרונה הקדשתי את כל כוחותי לסייע לך בתחום המדיני ובכלל. בבניית היחסים הטובים עם ממשל ביידן, בחיזוק הקשר עם מדינות ערב, הקרובות והרחוקות, בייצוג טוב של ישראל על הבמה הבינלאומית, וחשוב יותר - בהשגת תכליות מדיניות חשובות שלא זה המקום לפרטן, כולל מהלך מדיני משמעותי ביותר רק לאחרונה.
היתה זו שנה מלאת עשייה, מבוקר ועד לילה. שורת המשימות הארוכה שהטלת עלי, חייבה הקרבה ניכרת בחיי האישיים. לקראת סיום שנה בעבודה משותפת קרובה, זה הזמן לעזוב. אסיים את תפקידי ב-1 ביוני.
בכוונתי לסייע ככל שיידרש בהשלמת המשימות עליהן אני מופקדת, בעיקר בכל הקשור לביקורו המתקרב של נשיא ארה״ב בישראל.
אני מודה לך על ההזדמנות לתרום למדינת ישראל בתחומים כה חשובים ומאחלת לך בהצלחה.
שמרית מאיר
בלשכת בנט התנהל מאבק מר בין שני אגפים, זה של מאיר וזה של מזכיר הממשלה, הדובר המדיני וראש הסגל.
בנט התגאה בשמרית מאיר ושיבח אותה בפומבי לא פעם, לכן עזיבתה היא טלטלה כפולה ומכופלת. האם התקווה של בנט היא שכעת ייפסקו המלחמות שעלו לו במחיר כבד? (עיינו ערך הטור ששיתפתי הבוקר)? האם המדיניות של בנט ובעקבותיה גם המיצוב שלו ישתנו? האם במצב הקואליציה זה בכלל משנה?
ברור שלראש ממשלה ששרוי במשבר לא טוב לייצר נראות של התפרקות.
בנט התגאה בשמרית מאיר ושיבח אותה בפומבי לא פעם, לכן עזיבתה היא טלטלה כפולה ומכופלת. האם התקווה של בנט היא שכעת ייפסקו המלחמות שעלו לו במחיר כבד? (עיינו ערך הטור ששיתפתי הבוקר)? האם המדיניות של בנט ובעקבותיה גם המיצוב שלו ישתנו? האם במצב הקואליציה זה בכלל משנה?
ברור שלראש ממשלה ששרוי במשבר לא טוב לייצר נראות של התפרקות.
תחקיר צה״ל: ייתכן שהעיתונאית נפגעה מירי של חייל עם כוונת טלסקופית לעבר מחבל שעמד מלפניה.
נעם רז, לוחם יממ בן 47, אב לשישה מהיישוב קידה בבנימין, נהרג הבוקר בג׳נין מאש מחבלים