"אלי שלי – האיש הכי גדול שיש... כמה גדול היית מבחוץ, ככה רך ורגיש מבפנים. אין אחד שלא הכיר אותך, אין אחד שלא אהב אותך, אין אחד שלא העריץ אותך. הלכו אחריך באש ובמים. היית סלע איתן ויציב לכל כך הרבה אנשים, ובעיקר לנו...היית העוגן שלי, הגב שלי, החום שלי, השמחה שלי, אהבת החיים שלי, אני אוהבת אותך כל כך. עד הנצח".

כך ספדה לו רעייתו מלכי שהמילים שלה הן מעט המחזיק את המרובה, ואכן למי שלא הכיר אותו קומתו התמירה ועוצמתו הפיזית הקרינו רושם ראשוני של אדם קשוח ביותר אולם מבעד לחזות הזו הסתתרה נשמה גבוהה, רגישות עמוקה, ושמחת חיים.

אלי היה לוחם עז נפש בשדה הקרב שלקח חלק באינספור פעולות הרחק מעבר לקווי אויב, הוא נפצע בהיתקלות קשה מאד של השייטת בשכם באינתיפאדה השנייה, איבד חברים, היה ממובילי כוח ההשתלטות על משט הטרור של המאווי מרמרה והתעקש גם כשהוא בחופשת שחרור וללא שום תפקיד רשמי לזנק אל תוך התופת ולפקד על כוח מילואים של יחידת הלוט״ר, עליה פיקד לפני שחרורו, בקרבות העזים בבארי.

אלי גדל בקיבוץ ממשגב עם שבגבול לבנון, הוא התגייס לשייטת 13 בשנת 2001 ובמשך 23 שנים לא עזב את חוד הלחימה.

סיפור האהבה שלו ושל אשתו מלכי נולד מתוך השכול והכאב. מלכי הייתה בת זוגו של סמ"ר ארז אשכנזי ז"ל, חברו הטוב של אלי ובן הצוות שלו בשייטת שנהרג בפעילות מבצעית בעזה. מתוך האובדן צמחה אהבה גדולה, שהביאה להקמת בית לתפארת בקיבוץ דברת עם ארבעת ילדיהם - מיקה, אוריה, רזי (שנקראה על שם ארז) ותמרי.

למרות השירות התובעני, אלי היה בן זוג ואבא במשרה מלאה - אוהב, מפנק, מכיל והופך עולמות כדי לא להחמיץ אף אירוע בגן או בבית הספר.

בספטמבר 2023, אחרי קריירה מפוארת, הוא פשט את המדים.
שלושה שבועות לאחר מכן, בערב שמחת תורה, הוא ומלכי חגגו 16 שנות נישואים. הוא כבר תכנן לטרוף את העולם, לטייל, להקדיש זמן לתחביבים ולמשפחה.

ואז הגיעה השבת השחורה.
אלי היה אמור לטוס לחו"ל באותו ערב, אבל כשנשמעו הדיווחים הראשונים על הנעשה בגבול עזה, לא היה לו ספק. תוך רבע שעה הוא כבר היה על מדים. מלכי ביקשה שלא ילך, אמרה לו שכבר נתן את שלו למדינה ושיפנה את מקומו לאחרים. הוא ענה: "אהובה שלי זה צו השעה. יש מלחמה ואני מתייצב. זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב".

הוא חבר ליחידת הלוט"ר, פיקד על כוח מילואים של היחידה והיה מהראשונים להגיע לקיבוץ בארי. בעוז ובגבורה הוביל את חייליו מבית לבית, בשעות ארוכות של לחימה לטיהור הקיבוץ ממחבלים ולחילוץ התושבים. בלילה שבין שבת לראשון, זינק לסייע לצוות של השייטת שנקלע לקרב קשה בסמוך. במהלך הקרב נורה על ידי אחד המחבלים ונהרג. בן ארבעים ושתיים היה בנופלו.

בטקס השחרור שלו מצה"ל, נשא אלי את הנאום בסרטון המצורף שהתייחס לעבר, ואיש לא יכל לדמיין מה תהיה משמעותו המצמררת כמה חודשים מאוחר יותר.

אלי אחי ורעי, אכן נתת הכל.
במשך 17 שנים, היית לי חבר אמת וידיד נפש. ואני והדס מתגעגעים אליך מאד.
יהי זכרך ברוך

היי, כאן רוחמה דוינו, אמא של סמ״ר מושיקו דוינו הי״ד, שנפל במבצע צוק איתן.

אני לא יודעת לכתוב מילים יפות על שכול. מי שחווה את זה יודע. אין משהו שמרפא באמת. יש ימים שעוברים, ויש ערבים שהם הכי קשים.

דווקא מהמקום הזה, החלטתי לנסות לעזור לאחרות. אלמנות צעירות שאיבדו את היקר להן מכל במלחמה האחרונה.

יחד עם סרן רועי גולן, שאיבד חברים בקרב, הקמנו משהו שהוא היקר לי מכל: לדאוג לארוחת ערב חמה כל יום. פשוט אוכל הביתה. לשעות האלה של הערב - כשהילדים בבית, כשהעייפות והכאב נפגשים.

כבר התחלנו. אנחנו שולחים ארוחות, ושומעים מהן דברים פשוטים:
זה נותן לנו קצת אוויר.
עוד רגע לנשום.
עוד זמן להיות עם הילדים.

אבל כדי להמשיך אנחנו צריכים עזרה.

העלויות גבוהות, ויש עוד משפחות שמחכות.

אם אתם יכולים - תצטרפו אלינו. תעזרו לנו לתת להן עוד ערב קצת יותר רגוע.

לתרומה:
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/167585

רוחמה
אמא של מושיקו 💛

״נופלים ההולכים ראשונה״

אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר.
אני לא יודע מה עושה אלוהים, אבל נדמה לי שיותר משהוא לוקח אותם הם הולכים אליו, כמו בשיר האלמותי של חנה סנש:
״קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,
הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.״.

לאל״מ אסף חממי מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אותו הייתה לי הזכות להכיר בקורסים המשותפים למסלולי ההכשרה של פלוגות הסיור החטיבתיות ומאוחר יותר במלט״ק, היו כל הסיבות להישאר בחמ״ל להנחות את הכוחות, להפעיל אש ולחבר כוחות נוספים ללחימה אבל הוא בחר לקחת את הג׳יפ ולהסתער קדימה כדי להדוף בגופו את המחבלים מקיבוץ נירים.

סא״ל אלי גינסברג לא החזיק בשום תפקיד בבוקר השבעה באוקטובר. הוא השתחרר כמה שבועות קודם לכן אחרי שירות ממושך בחוד החנית של צה״ל כמפקד יחידת הפושטים בקומנדו הימי, מפקדה של סיירת הנח״ל ומפקד יחידת הלוט״ר.

כשנשמעו הדיווחים הראשונים על הנעשה בגבול עזה, לא היה לו ספק. תוך רבע שעה הוא כבר היה על מדים. מלכי רעייתו ביקשה שלא ילך, אמרה לו שכבר נתן את שלו למדינה ושיפנה את מקומו לאחרים. הוא ענה: "אהובה שלי זה צו השעה. יש מלחמה ואני מתייצב. זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב".

הוא פיקד על כוח מילואים של הלוט״ר והיה מהראשונים להגיע לקיבוץ בארי. בעוז ובגבורה הוביל את חייליו מבית לבית, בשעות ארוכות של לחימה לטיהור הקיבוץ ממחבלים ולחילוץ התושבים עד שנפל מאש האויב בלילה שבין שבת לראשון.

כמו חממי ואלי גם אל״מ רועי לוי מפקד היחידה הרב מימדית זינק אל התופת בראש לוחמיו.

רועי שנפצע אנושות כמג״ד גדס״ר גולני בצוק איתן יכול היה להתמקד בשיקום ולעשות לביתו, אבל המשוגע הזה החליט שזה לא מספיק ואחרי חודשים ארוכים של שיקום זכה לקבל את הפיקוד על יחידת אגוז ומאוחר יותר לקבל את הפיקוד על היחידה הרב מימדית ולהוביל אותה בקרב על קיבוץ רעים בו נפל.

עליהם אמר חיים שטורמן הי״ד (ימין למטה בתמונה) איש השומר וההגנה שנהרג בעלייה על מוקש בסיור הכנה להקמת היישוב המעוז (לימים מעוז חיים על שמו), עת שספד לשומר משה רוזנפלד שנפל בקרב עם אנשי כנופיות בין קיבוץ תל יוסף לגלבוע במאורעות תרצ״ו - ״נופלים ההולכים ראשונה״.

יהי זכרם ברוך

במהלך שנתיים וחצי של לחימה עיקשת בעזה, בלבנון ובזירות נוספות, נפלו בקרבות חמישה עשר מבניה של העדה הדרוזית.

חלקם חיילים צעירים שזה עתה השלימו את מסלול הכשרתם. חלקם אנשי קבע ומפקדים שהותירו אחריהם רעיה וילדים.

הראשון מבין נופלי העדה במלחמה היה סמ״ר דניאל ראשד ז״ל, לוחם גולני, שנפל בקרב הקשה מול מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז.

באותו סוף שבוע מר ונמהר של שמחת תורה הגיע תורו של דניאל לצאת הביתה, אבל הוא התנדב להישאר שבת נוספת במוצב כדי שחבריו היהודים יוכלו לצאת לחג.

בשעה שדניאל נלחם בנחל עוז, זינקו מבתיהם אלפי לוחמים ומפקדים. בתוכם גם גיבור ישראל, סגן אלוף סלמן חבקה, שיצא מינוח, זיווד במהירות טנקים בצאלים, והסתער בראש כוח קטן אל התופת של בארי.

סלמן הורה ללוחמיו להתפצל בין בארי, כפר עזה ונחל עוז. זו הייתה החלטה אמיצה ונבונה שסייעה לשנות את תמונת הקרב ולהשיב שליטה ליישובי העוטף.

בריאיון קצר מהשטח אמר:
״אני גאה בלוחמים שלי. לא ניתן להתנהגות הלא אנושית והפחדנית, לנמושות האלה, להקריס את רוחנו. אנחנו נקום יותר חזקים, באחדות ובעוצמה, ונכה בהם בחזרה״.

עם תחילת התמרון הקרקעי הוביל סא״ל חבקה את לוחמי גדוד 53 ללחימה בעומק הרצועה, ושם נפל בקרב חילוץ קשה בליל 2 בנובמבר.

שבועיים מאוחר יותר נפל בקרב קשה בעזה סמ״ר עדי מאלכ חרב ז״ל, בן בית ג׳אן, חמישה ימים בלבד לפני יום הולדתו העשרים.עלם חמודות, שהצטיין בכל אשר עשה, בלימודים, בתנועת הנוער ובשירות בחוד החנית של צה״ל.

בקיץ 2024 נפל בקרבות רפיח סרן וסים מחמוד ז״ל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 601 של ההנדסה הקרבית. בתחילת התמרון הוא נפצע מרסיס בידו, פונה לבית החולים, אך סירב להישאר וחזר לפלוגה. באותו קיץ היה אמור לצאת ללימודים במסגרת המכללה לפיקוד טקטי, אך בחר שלא לעזוב את פקודיו והמשיך ללחום עד לנפילתו.

בעשרים באוקטובר 2024 נפל בכיר חללי העדה במלחמה, אלוף משנה אחסאן דקסה ז״ל, מפקד חטיבה 401, בקרב בג׳באליה. האלוף במיל׳ גרשון הכהן אמר עליו: ״ייצגת בדמותך קצין דרוזי גאה בעדתו ומורשתה, המעורב כבן הארץ בכל נימי הישראליות... מנהיג צבאי וערכי, מגדולי בניה של האומה הישראלית המתחדשת״.

האחרון שבנופלי העדה היה מאהר ח׳טר ז״ל, שנפל בקרב בלבנון לפני כחודש וחצי. מאהר, תושב מג׳דל שמס, בחר להתגייס לשורות צה״ל בגיל מאוחר, בעקבות הזעזוע מטבח 12 הילדים בכפרו בידי חזבאללה.


חמישה עשר חללים.
מעדה קטנה ומיוחדת שקשרה את גורלה בגורלה של מדינת ישראל.

ברית שראשיתה במדבר סיני.
בריתם של יתרו, הוא שועייב, ומשה רבנו. ברית האמונה באל אחד
בקדושת החיים ובלא תרצח

יהי זכרם ברוך 🇮🇱
(מתוך דברי בטקס הזכרון הבוקר בבית ג׳אן)

בתמונה: מימין למעלה סא״ל סלמאן חבקה, סרן ווסים מחמוד, סמ״ר עדי מאלכ חרב, רס״ל מאהר ח׳טאר וסמ״ר דניאל ראשד. אל״מ אחסן דקסה במרכז.

״נופלים ההולכים ראשונה״

קטע מתוך דבריי הבוקר בבית העלמין הצבאי בבית ג'אן >>

״אני שמח לומר שארגנטינה וישראל אינן רק שותפות, הן אומות חברות״

אחלה מיליי. ויווה לה ליברטאד קראחו! 🇮🇱🇦🇷

״אנחנו כל מה שהם לא: אנחנו הפכנו לשחקן בינלאומי, הם הפכו למדינה מצורעת״

השרה לשיתוף פעולה בינלאומי של איחוד האמירויות, רים אל-האשמי, על התהום שמפרידה בינם לבין משטר האייתולות הרצחני 🇮🇱🇦🇪

״בבלגיה אנטישמיות הפכה לנסבלת דה-פקטו״

סאם ואן רוי, חבר הפרלמנט הבלגי, הוא אחד הקולות האמיצים ביותר למען ישראל והקהילה היהודית בבלגיה 🇮🇱🇧🇪

שמחתי לארח אותו בכנס השנתי למאבק באנטישמיות שיזמתי לפני מספר חודשים.

מול גל השנאה ששוטף את אירופה בכלל ואת בלגיה בפרט, השותפות שאני בונה עם פוליטיקאים כמו סאם היא לא רק חשובה - היא קריטית.

מדוע נבצר ממני להגיע לטקס המשואות?
שבת שלום 🇮🇱

חג נבי שועייב שמח לאחינו
בני העדה הדרוזית 🇮🇱

​החג הזה הוא סמל לברית עתיקת יומין ששורשיה נטועים עוד במדבר סיני, במפגש שבין משה רבנו לחתנו יתרו - נבי שועייב. מפגש אשר הניח את היסודות לערכים משותפים המלווים אותנו עד היום.

ברית האמונה באל אחד
בקדושת החיים ובלא תרצח
בקדושת המשפחה,
בכיבוד אב ואם ובלא תנאף.

רק לפני ארבעה ימים עמדנו בבית ג'אן בטקס יום הזיכרון, והרכנו ראש לזכרם חללי צה״ל בני העדה שחמישה עשר מהם נפלו במלחמה האחרונה. שלושה מהם הם בניה של בית ג'אן - כפר קטן עם הקרבה ענקית.
​
שנהיה ראויים לקורבנם ושנמשיך לבצר את השותפות שלנו לא רק על יסוד הגורל המשותף והמלחמה באסלאם הרדיקלי אלא גם על יסוד הייעוד והאמונה המשותפת שמקורם במסורת ישראל ובמסורת העדה הדרוזית.

זיארה מקבולה לכל בני ובנות העדה הדרוזית.
زياره مقبوله وكل عام وانتم بالف خير!

כשבג"ץ מכניס את עצמו לפוליטיקה, שלא יתפלא אם אולם הדיונים שלו מתחיל להיראות כמו מליאת הכנסת.

לעולם ובשום תנאי 🤣

‏כל מי שלקח חלק באירוע המופרע הזה של פלישה לביתו של קצין צה״ל חייב לשבת מאחורי סורג ובריח. אירוע בלתי נסבל!

לא ימין ולא אמין.

בתקופה האחרונה התרענו וחשפנו במשרד התפוצות את תא הטרור האיראני “אסחאב אל-ימין”, אתמול הוא לקח אחריות על הפיגוע בשכונת גולדרס גרין בלב לונדון.

למרות ההתרעות החוזרות והנשנות שלנו לגורמים באירופה, התרעות שכללו דו״ח מיוחד הממחיש את התבססות הארגון ואת דפוסי הפעולה הברורים שלו, ממשלת סטארמר- ראש הממשלה האנגלי החלש בהיסטוריה- ביצעה אפס פעולות אכיפה משמעותיות, המשיכה לטמון את הראש בחול והתוצאות בהתאם.

בריטניה עברה מזמן את הדקה התשעים במלחמה בטרור האיסלאמיסטי וללא שינוי דרמטי ומיידי נשקפת לה סכנה אדירה.

כפי שהזהיר הרב לורד ג’ונתן סאקס:
“מה שמתחיל ביהודים לעולם לא נגמר ביהודים.”

״בית המשפט לא אמור להיות המקום שמנהל את החיים שלנו״

גם אנשי התנועה ״לאיכות השלטון״ יודעים שהמצב בו בית המשפט מחליף את הכנסת הוא מעוות עד היסוד.

‏יו״ר סיעת רע״מ, וליד טאהא, בראיון לרדיו נאס: אתם שואלים אם בנט ישב איתנו בממשלה אחרי הבחירות? גם בעבר הוא אמר שלא יקים ממשלה עם רע״מ ועם לפיד - נתראה אחרי הבחירות

סמל ליאם בן חמו הי"ד, בן 19 מהרצליה, נפל בקרב בדרום לבנון.

ליאם היה לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, שפעל תחת צוות הקרב של חטיבה 7.

שני רחפני נפץ שוגרו ע"י חיזבאללה לעבר הכוח שלו שפעל במרחב קנטרה. רחפן אחד נוטרל על ידם ואחד נפל בסמוך.

בעת פינויו, כוחות צוות הקרב החטיבתי 7 תקפו תשתיות של חיזבאללה.

​גיבור ישראל.
יהי זכרו ברוך 🇮🇱

השמאל הובס אידאולוגית.
מה יש לו להציע עכשיו?
ניהול. הוא "לא פוליטי".

זה שקר. זו אחיזת עיניים. הכל פוליטי.

יוסף סבג @yosefsabag:

"אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם"
(בראשית מ"א, ט')

זוכרים את מכתב ההתחייבות המפורסם של בנט לא ללכת עם לפיד - עליו חתם בשידור חי בערוץ 20 יומיים לפני בחירות 2021?

אני ניסחתי אותו.

במערכת הבחירות של חורף 2021 עבדתי כקופירייטר ואיש קריאייטיב בקמפיין הבחירות של נפתלי בנט לראשות הממשלה. נורא רציתי את התפקיד כי מאד האמנתי באיש ובמסריו באותה תקופה. חשתי מיאוס בקיפאון הפוליטי, בהתכתשות בין מחנות "ביבי לא ביבי" ובתרבות החרמות (מזכיר לכם שזה היה סיבוב מס' 4 בפרק זמן של שנתיים)
והגישה המרעננת והעניינית של בנט ושקד דיברה אלי מאד. עד כדי כך שסירבתי להצעות גבוהות בהרבה ממפלגות אחרות, וחתמתי על חוזה עבודה עם מפלגת 'ימינה'.

לאורך כל חודשי מערכת הבחירות, התמודדנו עם פיל ענק אחד שרבץ במרכז החדר:
השאלה שלא הפסיקה לרדוף אותנו מכל כיוון - עם מי תלכו אחרי הבחירות? עם ביבי או עם לפיד? גוש הימין או המחנה שכנגד?
המשימה שלנו כקמפיינרים הייתה לנסות ולהתחמק כמה שיותר מלגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה (כדי לנסות להרוויח את 'שני הצדדים') ולהתמקד כמה שיותר בנושאים פחות נפיצים (כמו 'איך לנצח מגפה?' / 'תוכנית סינגפור' וכו') ולכן המסרים שקידמנו היו מאד אמורפיים ('עם בנט זה אפשרי' / 'הגיע זמן בנט') וכל מיני מסרים כלליים שלא אומרים כלום, שהשורה התחתונה שלהם היא שבנט הוא היחיד שיצליח לרבע את המעגל ולפתור את הפלונטר הפוליטי למרות שלא ממש הבנו איך.

במשך רוב מערכת הבחירות זה עבד לנו לא רע. אבל כשהגענו לישורת האחרונה והליכוד התחילו לשתות לרוויה את המנדטים שלנו בסקרים, מפלס הלחץ במטה עלה, ומכיוון שאז רוב המצביעים הפוטנציאליים היו בימין (בניגוד להיום) מטרת העל הייתה קודם כל לעצור את הזליגה לליכוד - ואחרי חודשיים שהמשימה שלנו הייתה בעיקר לא להגיד כלום, המסר החדש שהיינו צריכים לפמפם בכל מקום היה:
'לעולם לא נחבור ללפיד ולשמאל ונאפשר להם להרכיב ממשלה'.

שלושה ימים לבחירות, אני יושב בחדר העורכים ועובד על משהו, פתאום נכנס לחדר בסערה טל גן צבי (מנהל המטה ואיש אמונו של בנט לשעבר) ואומר לנו בטון היסטרי (לי, למנהל הקמפיין ומנהל הקריאייטיב) שהליכוד עושים לנו בית ספר ביממה האחרונה עם הקמפיין 'בנט ילך עם לפיד והשמאל', אנחנו מדממים להם מנדטים וחייבים לעשות משהו דרמטי שיעצור את הזליגה הזאת באופן מוחץ - אחרת נסיים קרוב לאחוז החסימה, ולא ברור מאיזה צד שלו.

הוא מעלה את בנט על הקו, שם אותו על ספיקר ומתפתחת ישיבת סיעור מוחות מאולתרת במהלכה אנחנו מעלים רעיונות איך ללכוד את תשומת לב מצביעי הימין ולהחדיר להם לראש שהליכוד סתם משקרים ואין להם מה לפחד מאיתנו.

אני לא זוכר מי הציע את הרעיון הזה (נראה לי בנט עצמו) אבל בסיום הישיבה התקבל פה אחד הרעיון שבנט (שהיה בדרכו לריאיון אצל בועז גולן בערוץ 20) יחתום בשידור חי על מסמך התחייבות שלא יקים ממשלה עם יאיר לפיד (דבר שהוא נמנע מלעשות עד אז כדי לא לסנדל את עצמו, למרות שנתניהו והליכוד כל הזמן אתגרו אותו לחתום על הצהרה כזאת)

אקט כזה דרמטי וסמלי, בוודאות ישכנע את מצביעי הימין שבנט איתם ואין להם מה לחשוש.

בנט הקריא את המסר הכללי, ואני התיישבתי לנסח את המכתב ולתת הוראות למעצבת.
חצי שעה אחר כך הוא חתם עליו בשידור חי מול כל האומה והשאר היסטוריה.

התלבטתי רבות אם לכתוב את הפוסט הזה, אני בדרך כלל משתדל להיות כמה שיותר מקצוען ולהשאיר דברים שאני נחשף אליהם במסגרת העבודה (ואני נחשף) ביני לבין מעסיקי - מצד ההוגנות הבסיסית. אבל פה מדובר במקרה אחר.

נפתלי בנט ביצע את מעשה הנוכלות הגדול ביותר בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל.

אני ועוד מאות אלפים כמותי, האמנו לו בכל ליבנו כשהבטיח שוב ושוב, בלי למצמץ שלא ייתן את ידו להקמת ממשלה עם לפיד בתמיכת המפלגות הערביות ("בשום תנאי ובשום אופן") ועל סמך הבטחה זו נתנו לו את קולנו. הוא שיקר לנו *ביודעין*. שוב ושוב ושוב.
החבירה שלו ללפיד להקמת 'ממשלת השינוי' לא הייתה החלטה של רגע כתוצאה מחוסר ברירה, אלא מהלך מחושב, קר וציני מאין כמותו, שהמהות שלו היא זלזול מוחלט באמונם של מצביעי הימין ובערכים שלהם.

אם הוא היה פורש מהחיים הפוליטיים ומסתגר בביתו כדי לעשות חשבון נפש, מילא. אבל הבן אדם אשכרה מתיימר להיות פה ראש ממשלה אז חשוב להגיד את הדברים כהווייתם:

נפתלי בנט הוא אדם שלאמת אין שום משמעות מבחינתו.

מילים, הבטחות, עובדות, ערכים - כל אלה הם בסך הכל כלים במשחק הציני "איך להיות ראש ממשלה בכל מחיר".
הדבר היחיד שמעניין אותו זה הנרטיב. הכותרת בתקשורת. למילים שיוצאות לו מהפה אין שום תיקוף פנימי וזה ברור לי כמו תינוק שהרגע נולד.

חשוב לי גם לומר: נפתלי בנט לא איש רע.